Ольга- Эльке (elkek) wrote,
Ольга- Эльке
elkek

Эмоции растений на иврите.

Распространение приветствуется.

לצמחים יש רגשות. בזמן שהיחידים שטענו כך היו ביולוגים בודדים מרוסיה אפשר היה להתעלם מכך ולהגיד "שטויות". כיום, רק כ-30 שנה מאוחר יותר, הגיעו גם חוקרים מאנגליה לאותה המסקנה. לפניכם מספר קישורים למחקרים שנערכו בברית המועצות בשנת 1979.


אז העולם לעג להם. אבל יותר ויותר חוקרים מגיעים היום למסקנה זהה לשלהם. חבל רק שלהפסיק להתעלם ולקבל את תוצאות המחקרים בזבזנו 30 שנה מחיינו הקצרים ממילא. מה שאני רוצה לדבר עליו כאן הוא לא העובדה שכעת ברורה כשמש לאנשים המתעניינים בתחום, אלא על ההשלכות שיש לעובדה זו על חיינו ועל המסקנות שהאנושות צריכה להסיק אך, לצערי, אינה עושה זאת.
הצמחים מרגישים כאב ופחד, ביכולתם לשמוח ולאהוב. כמו כן, את השמחה הם חולקים עם המטפלים בהם, ומפחדים ממי שמכאיב להם. הם זוכרים ומבדילים בין אלה לאלה. זוהי עובדה פיזיולוגית שהוכחה על-ידי מדידה במכשירים מתקדמים. רגשות הצמחים משתלבים בשדה המנטאלי של כוכב הלכת שלנו שכל אחד ואחד מאיתנו מהווה חלק ממנו. אנחנו, בני האדם, יחד עם עולם החי והצומח יוצרים רקע מנטאלי משותף בו אנו חיים, ובו זמנית כולנו מושפעים ממנו.
האם עובדה זו אמורה להשפיע על יחסי הגומלין בין האדם לבין שרידי העולם החי המקיף אותו? מהן השלכותיה של ההבנה לגבי קיום רגשות אצל צמחים לאדם ועד כמה צריך להתחשב בה אם בכלל? הרי הצמחים לא מסוגלים לנקום באדם. הם חסרי אונים מולו. מה שאנחנו מכנים "יצר הרע" קיים אך ורק באדם, הצמחים על אף יכולתם להרגיש אינם מושפעים מיצרים למיניהם. הם יכולים לפחד, יכולים להרגיש כאב, אך אינם מסוגלים ליצור רוע בתגובה.
מצד שני, האם האדם מקבל משהו מה"אהבה" שהצמחים יכולים להרגיש אליו פרט לרקע המנטאלי שיכול להיות מלא בפחד, אך יכול להיות מלא באמפטיה ואהבה. כאן כבר איני יכולה להתבסס על מחקרים, כיוון שאלה אינם קיימים עדיין. כנראה שנצטרך לחכות עוד 30 שנה. כדי לחפש אחר התשובה, צריך קודם כל לנסח נכון את השאלה.
קבוצה אחת ברוסיה כבר עשתה זאת, ואף קיבלה תוצאות ראשוניות.אחת מהן היא שתפוחים שגודלו באותו כפר על-ידי בעלים שונים- שונים בהרכב הכימי שלהם. הקרקע, מזג האוויר, ההשקיה והסוג היו זהים לחלוטין ובכל זאת התפוחים שונים. מכאן נובעת השערה הנראית בדיונית לחלוטין: התפוחים שגודלו באהבה שינו את הרכבם הכימי והתאימו אותו לצרכי המגדלים אותם. לצערי אבד לי הקישור למחקר זה, אך תאמינו לי- הוא אמיתי לגמרי.
במקורות אחרים נתקלתי במשפט עוד יותר בדיוני. היה כתוב שם "מערכת אקולוגית אישית נבדלת מיער פרא או פארק ציבורי כמו שכלב בר נבדל מכלב מאולף." כשקראתי את המשפט- צחקתי. כיום אני מבינה אותו.
נראה לי ברור מאליו שכל אדם מעדיף לחיות באווירה של שלום ואהבה ולא באווירה של שנאה ופחד. כמו כן, ברור שכאשר לאדם יש חלקת אדמה משל עצמו הרבה יותר קל לו להקים סביבה אוהבת מאשר לאדם החי בדירה עירונית להשפיע על החלטות הרשויות בנושאי האקולוגיה. אנחנו מרשים לעצמנו להביט בשלווה על עצים הנרמסים תחת בולדוזרים בהוראת הרשויות ועל פרחי בר שמושקים ברנד-אפ ורעלים אחרים ההורגים אותם. למי כל כך מפריעה הפריחה המלבלבת בתקופה הקצרה של החורף הישראלי?! למה פרחים ועשבים גוססים, קמלים ויבשים צריכים להוות את הנוף הנורמאלי בערינו, והכלבים והחתולים נאלצים לעשות את צרכיהם באדמה מורעלת ויבשה?! למה במקום אוויר נקי ומלא בחמצן שהצמחים מייצרים אנחנו צריכים לנשום רעלים נוספים לאלה הנמצאים ממילא באוויר ולחיות באווירת גסיסה ומוות של החי?! אני לא מצליחה להבין את היגיון הרשויות. לדוגמה, למה לפני נטיעת יער (במקרים הנדירים בהם עוד מתקיימות נטיעות) צריך להעביר בשטח בולדוזר שיעקור את כל השיחים והעשבים שגדלו באופן טבעי במקום לנטוע במרווחים שביניהם? איך השיטה הזאת משפיעה על הרקע האמוציונאלי שבו אנחנו חיים? ומה יהיו הרגשות הראשונים של השתילים שננטעים במקום של הרס ומה יהיו רגשותיהם ויחסם כלפי בני האדם שיצרו את החורבן הזה?
את דעתי כי אין אומנות שתהיה יותר קרובה לבורא מיצירה מחומר חי שניתן לנו על ידי הבורא חולקים איתי אנשים בודדים לבד מתוך מאות אלפים. חומר שמגיב באופן מיידי כמעט לאהבה ודאגה באהבה ודאגה. באופן מצער לרוב אלה שכן חולקים איתי דעה זו אין אפשרות לממשה כיוון שגישתם לקרקע חסומה על ידי המערכות השולטות. בארצנו המונופוליה על הקרקעות שייכת למדינה שלא מעוניינת לחלוק אותה עם האנשים הפשוטים. מכר שלי נטע בלוטי אלונים בשטחים ריקים בנצרת עילית בה הוא מתגורר. הבלוטים נבטו, והוא כיסה אותם בענפים גזומים כדי להגן עליהם מפני השמש ופעם בשבועיים השקה כל נבט בבקבוק מים. אט אט האלונים גדלו. עד שבאו עובדי העירייה ועקרו את כולם. למה? כי שטח ריק צריך להישאר ריק.
כבר כ-10 שנים בעיר שלי לא מתקיימות נטיעות בט"ו בשבט, אך קיימת הריסה קבועה של חלקות יער שננטעו בשנים קודמות. כבר 3 שנים העירייה "מחפשת" ולא יכולה למצוא מקום בו התושבים עצמם, מיוזמתם, יוכלו לשקם לפחות חלק מהיער. במשך שנים התושבים מבקשים מהעירייה להגדיר אזור כלשהו כשטח מיוער ולעזור עם קבלת שתילים מקק"ל. גם בשנה זו כבכל הקודמות לה, העירייה לא הצליחה להגיע לפתרון לשאלה הקשה מאוד והלא סטנדרטית למדינתינו. הפוטנציאל לעשייה, הרצון והיכולת של אנשים להשתתף בבנייה חיה מורדת ע"י הרשויות לטמיון בהשקעת מאמצים וניסיון רב.
לפני זמן קצר, יצא לי להתראיין לכתב עת אקולוגי. לא יודעת איזה בדיוק, לא שאלתי. אחת השאלות שנשאלתי הייתה האם לפי דעתי בישראל ההבנה של חשיבות האקולוגיה והכבוד לעולם החי והצומח קיימים בעיקר אצל אנשים שמאלנים. אז לא, אני באמת לא חושבת ככה. יכול להיות שבאמת יש יותר דיבורים והפגנות מהצד השמאלני, אך עשייה בפועל מתרחשת יותר בציבור הימני. וכאן יש בעיה קריטית- רוב הציבור הימני הוא גם דתי, והוא נושא עליו את עול הגלות כבר למעלה מ-2000 שנה.
היהודים שומרים על חוקי הכשרות וההיגיינה. הם יודעים ומבינים שהגוף הפיזי שלנו הוא כלי, אנטנה לקליטת אנרגיה גבוהה שמטרתה קשר ודיאלוג עם הבורא. הם מבינים כי נקיון הגוף והחוקים לשמירה על מצב מסוים של הגוף הכרחיים לקליטה נכונה של האינפורמציה ברמה הגבוהה ביותר, לקשר והבנה של בורא העולם.
שמירה הדוקה על הרגשות והדיבור גם הם אחד העקרונות המנחים את היהודי הדתי בחייו בעולם הזה. איך קרה מצב שאותם יהודים לא מבינים את ההכרחיות באהבת העולם החי שניתן לנו על-ידי הבורא? אומרים שהמטרה שלנו היא "לתקן עולם במלכות שדי". אז למה אנחנו הורסים את העולם?! איך קרה שהיהודים לא מבינים שאי אפשר רק לקבל מהעולם, שצריך גם לתת בחזרה? איך דווקא היהודים שחושבים שהעולם הזה הוא הכנה לעולם הבא לא מבינים שמי שהורס ומנצל לרעה את העולם הזה שניתן לו ע"י הבורא לא יכול להיות ראוי לזכות בעולם אחר, חדש?
היהודים המאמינים, ואפילו הרבנים הגדולים, לא מצליחים להבין את העובדה הפשוטה שבזמן שהאנושות הורסת את העולם היא הורסת את עצמה. את הכלי, האנטנה, שאופן חיי היהודי בא לשמר ולטפח אנחנו הורסים תוך כדי הריסת עולמנו.
רב מאוד נערץ אמר לי: "אל תדברי איתי על אקולוגיה. תדברי איתי על אנשים". איך אפשר שלא להבין את הקשר ההדדי העמוק בין השניים? האדם, הבריאות הפיזית והרוחנית שלו תלויים באקולוגיה של העולם. אם רצונך הוא טובת האנושות- עליך לרפא את העולם שפצוע קשה מאוד ובו נאלצת האנושות להתקיים.
לתופעה הזאת יש סיבה. הגלות. שוב הגלות. במשך יותר מ2000 שנה היהודים לא רק היו מנותקים מאדמת ארץ-ישראל. ברוב המוחלט של הארצות נאסרו על היהודים כלל עבודות האדמה. הותר להם לסחור, לתפור, להתעסק בכספים אך לא לעבד את האדמה. אלפיים שנה הם תקופה ארוכה. הדבר היחיד ששימר את העם היהודי הוא התורה.
עוד בתקופת המסע במדבר, לפני כ3500 שנה, הובהר ליהודים כי ישיבה באוהלים, לימודי התורה ואכילת המן אינם מספיקים. כדי לקיים את ייעודינו ומטרתנו היינו צריכים להיכנס לארץ, לכבוש אותה ולהיכנס למצב של שיתוף פעולה עימה, על פי חוקי התורה.בגלות, לא רק שלא היה קשר לאדמת ארץ-ישראל, לא היה קשר לאדמה כלל. העם היהודי הצליח לשרוד תוך עמידה על הרגל האחת שנותרה לו- הקשר עם התורה. במשך שנות הגלות נכתבו אלפי כרכים של חכמה היהודית העוסקים בשמירה על עם ומסורת תוך עמידה על רגל אחת. אבל איך לשמר את האדמה, הקשר איתה ועם העולם החי שכחנו במהלך השנים האלה. או שאולי אפילו אז, לפני הגלות לא באמת הבננו...
כדי להתקרב לביצוע של המשימה של העם היהודי בעולם הזה היהדות צריכה לעמוד על שתי רגליה: האחת- לימוד וקיום התורה ומצוותיה, והשנייה- קשר ושיתוף פעולה עם אדמת ארץ ישראל.
איך אפשר לגדל מחדש את הרגל שהצטמקה ונמקה מחוסר שימוש במשך אלפיים שנה שבלעדיה לא סביר כי העם היהודי יצליח להתקרב לביצוע ייעודו בעולם?
מי שלא איבד את הקשר לתורה ולמסורת עם עלותו לארץ ממשיך גם באדמת ארץ ישראל לחיות על פי חוקי הרגל האחת, כמו במדבר ובגלות. ואילו שבמהלך המאה האחרונה, כשנגמרו האיסורים לעבודת האדמה למדו את עבודת האדמה ברובם איבדו את הקשר עם התורה. נוצר מבוי סתום. וחמור מכך, מי שמעז להגדיר כך את המצב בקול רם עלול להיות מואשם מיידית בעבודת אלילים ועיוותים אנטי-יהודיים אחרים.
הקרובים ביותר להבנת תפקיד העולם הסובב אותנו והקשר שלו למצב הפיזי והרוחני של האדם היו חסידי רבי נחמן. זו הסיבה שהתנגדו להם, ניסו לנדות אותם, להוציא אותם מקהילות היהודים. אז איך אפשר לצפות למשהו מאנשים שמרגישים את האמת ברמה של תחושת בטן, שלא מלומדים בתורה כמו החסידים? מפחיד לדבר על זה. "מי שמאמין לא מפחד"- טוענים השלטים של המנהיגות היהודית. ואני מפחדת דווקא בגלל שאני מאמינה. מאמינה בבורא העולם, מאמינה שהתורה ניתנה ליהודים בהר סיני, מאמינה בי"ג העיקרים ובו זמנית אני רואה שהדרך שבה בחרו ללכת היהודים בשובם לארצם אינה נכונה ומובילה לאבדון. זה מה שמפחיד אותי.
לא, אני לא האדם היחיד ששואל שאלות ומחפש תשובות. קולות בודדים ומהוססים של יהודים דתיים העוסקים באותן שאלות נשמעים פה ושם. הדמיון בין עיקרונות הpermoculture לקבלה גדול מדי. עקרונות של לתת בשביל לקבל- בדיוק לפי הגישה היההודית.
כמו שהלימוד היהודי בנושאי תפילות ומנהגים מפותחביחסים בין אדם לחברו מפותחים, כך מוזנח, זרוק לצד הדרך ומורחק אל מעבר לאופק עניין היחסים בין האדם לעולם.
תשובתי לשאלה של אותה כתבת אקולוגית הייתה: "הציבור הימני לא מתעלם מנושאי האקולוגיה. קיימת בורות מתובלת באינפורמציה מוטעית בקרב הדתיים והימנים בנושא. ואחת הסיבות לכך היא חוסר הרצון לדעת ולשמוע שמאושר ומעודד על ידי מורים ורבנים. חוסר רצון להשתנות ברגע הגורלי של קבלת חיים בארץ ישראל."

בחלק הבא, אשתדל להיות בכל זאת יותר אופטימית מכיוון שאם אתה רואה מה צריך לתקן ואתה יודע איך לעשות זאת, סימן שמצאת את המקום בעולם שבו הבטרא השאיר אותך על מנת שתעשה זאת. אבל אם אתה רואה רק את הרע והחסרונות אתה הוא זה שצריך תיקון. (מתוך 365 מחשבות הרבי)
יש ספרות המוכיחה כי אני לא בודדה בשאלותיי והחיפוש אחר התשובות- הינה כמה דוגמאות:
◦גן עדן בפתח הבית-טליה שניידר
◦Ecology and Jewish Spirit-Ellen Bernstein
◦Let the Earth Teach you Torah- Ellen Bernstein and Dan Fink

אמרתי לעיל שאשתדל לדבר באופטימיות מה שלאור המצב העגום בו אנו נמצאים אינו פשוט כלל. בואו ננסה לעשות סדר ולהבין עד כמה הכוס שלנו ריקה ועד כמה מלאה. לשולי כבישי ישראל עם תחילת העונה המוריקה אפשר לראות חלוקה חדה מאוד: חלק מהשוליים מכוסים בדשא ירוק ולבלוב של פרחי בר, ואילו חלק יבש, מת, מכיוון שהצמחייה הצעירה הורעלה ברנד-אפ. הקטעים שנמצאים באחריות המועצות ה"ירוקות" נגזמים באביב כדי שהעשבים המתייבשים לא יהוו מקלט עבור נחשים ועקרבים. הגיזום דורש בערך את אותו הזמן וכח האדם כמו העיבוד ברעל. רק שלהרעיל צריך מספר פעמים בעונה. הרעלים שהורגים את צמחיית הבר פוגעים בחי ומחלחלים אל שכבת מי התהום- המים שזורמים אצל חלקינו בברזים ואנו שותים אותם.
עד כמה ששמתי לב, כ-30% השולי הכבישים מכוסים בצמחייה. אולי 40%.וכל השאר עברו הרעלה. אפשר לראות כי יש דרכים. הבחירה בידי האנושות. כאשר אנחנו מרעילים ברנד-אפ את רוב שטחי הבר שבערינו, שולי הכבישים, המדרכות, והאזורים הירוקים אומנם אנו משיגים את המטרה הרשמית- הגנה מפני נחשים ועקרבים. רק ששכחו להסביר לנו שבחורף, שזו בעיקר התקופה עליה אני מדברת רוב הנחשים והעקרבים ממילא בתרדמת ואינם מהווים סכנה. והנה עוד דבר מוזר: צמחי בר רבים נמצאים בסכנת הכחדה והוכנסו לספר האדום- הכלניות למשל. לקטוף אותם אסור. ולהרעיל מותר?!

אדמה שרופה כזאת היא האידיאל אליו אנחלנו שואפים, לא כך? כדי שהאדמה תראה כך בשיא עונת הפריחה היה על האדם להתאמץ ולהשתמש ברנד-אפ.

זהו הגבול בין תוצאת התנהלות האדם ה"טוב" וה"חכם" לעומת ההתנהלות הטבעית של הטבע...



לאחר העיבוד הראשוני ברנד-אפ הפקעות של פרחי הבר מתות- כלניות, רקפות, נרקיסים, דודאים, עיריות, סחלבים, טוליפים, אירוסים וכו'. כל אותם הפרחים שאסור לקטוף בשום פנים ואופן, שמוגנים על ידי החוק ונמצאים בסכנת השמדה. לקטוף אסור, אבל להרעיל דונמים שלמים של פרחי הבר מותר!
האם כל כך קשה להחליף את ההרעלה בגיזום באביב לפחות בערים וביישובים? התושבים נושמים את הרעל, כלבים, חתולים וציפורים מורעלים על ידו. מורעלים האדמה, המים והאוויר. ולזה אנחנו קוראים תרבות?
בחינה של שולי הכבישים בישראל נראית לי כדוגמא די אובייקטיבית של המצב: 30-40% מהכוס מלאים אך 60-70% ממנה נותרים ריקים. המגמה לא משמחת כלל.
" הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" דברים ל, י"ט

כמה קשה לצפות בעם שנצטווה לבחור בחיים ב60-70% בוחר במוות. מוות בור. מוות אכזרי. מוות מיותר. מוות אובדני.
הרי אפשר גם אחרת! לדוגמא, בבית אריה כפי שסיפרו לי חברי המתגוררים שם, מבקשים התושבים מהעירייה במקום להרעיל את השטחים הריקים לחלק אותם לתושבים לגינון פרטי. וזה עובד.
יש גם פרוייקט שנקרא "עץ לכל תושב". בפרוייקט משתתפות סך הכל כ-250 מועצות מקומיות. האם זה הרבה או מעט?
גם ידיעות כאלה שראיתי באתר אקולוגיה רוסי נחשבות בעיני כחיוביות בלבד. http://ria.ru/nature/20120213/564571614.html
בידיעה נאמר כי איראן ביקשה מבלרוס עזרה בנטיעת יערות בשטחים הריקים שלא מנוצלים מבחינה כלכלית בפגישה של שר היערות של בלרוב עם שר התעשייה והמסחר האיראני. חבל רק שהם מבקשים עזרה מבלרוס ולא מישראל.

נסו לתאר לעצמכם ספינת חלל שמשוגרת למסע ארוך. הזמן עובר, ואוכלוסיית החללית גדלה. נוצר צורך במקוימות שינה נוספים. הצוות מתחיל להקים אזורי שינה נוספים ולצמצם את השטח של שאר המערכות וביניהן גם המערכות המאפשרות את המשך הקיום בחללית. הם נכנסים לאטרף ומתחילים לפרק את המכונות המפיקות חמצן, מים ומזון כדי לקבל מקומות שינה במחשבה שלכל המכונות יש גיבויים ולא יקרה כלום. אבל מתחילות בעיות ותקלות. הטכנאים חוקרים את הבעיות ביסודיות אבל תוך כדי.... ממשיכים להחליף מכונות במקומות שינה. מה לדעתכם העתיד שצפוי לספינת חלל זו וכל הנמצאים עליה?
האנאלוגיה ברורה. אנחנו הורסים את המערכות שמספקות לנו חומרים חיוניים לחיים בכוכב הלכת שלנו- ספינת החלל שלנו- כדי לחיות כרגע ביותר נוחות ולבנות כמה שיותר מקומות שינה.
אז האם יש פתרון לכוכב הלכת שלנו, מצב בו נוכל להמשיך להגדיל את האוכלוסייה ללא המשך הפגיעה במערכות החיים ואפילו עם תיקונן ושיקומן?
התשובה שלי היא כן. אומנם לרגע זה תאורטית בלבד, לכן עכשיו אני אחלוק איתכם את העתיד האפשרי כחלום שלי, ככיוון לפעולה. כי אם כבר לחלום אז לחלום בגדול ועד הסוף.
אז דבר ראשון- מעתה ולתקופת ה50 עד 100 השנים הקרובות הערים צריכות להתפתח אך ורק... למעלה. אפילו בערים בישראל הקיימות כ100 שנה, כחצי מהשטח תפוס על ידי צריפים לא שימושיים, אז מה קורה בערים עם היסטורייה הרבה יותר ארוכה? בישראל החל פרוייקט של פינוי-בינוי, אך אם מחליפים בניין של 3-4 קומות בבניין בן 8 קומות הפרוייקט חסר ערך במבט גלובלי! זה בזבוז קרקע לא הגיוני. טכנולוגיות חדישות מאפשרות לבנות במהירות ובחסכנות מבנים של למעלה מ30 קומות. כמובן שהמרחק בין הבניינים יהיה צריך להיות גדול יותר הן מבחינה בטחונית והן מבחינה אקולוגית. וכמובן שהעקירה המזעזעת של פרדסים מסביב לערים לצורך הקמת בניינים חדשים של 6-8 קומות חייבת להיפסק!
חניונים רבי קומות הם גם פיתרון נחוץ באותה רמה בדיוק כמו בנייני מגורים גבוהים. והגלת השטחים בין בית לבית אמורה להחזיר לילדים גינות, ולערים אזורים ירוקים מרובים שכוללים לא רק פארקים, אלא גם חלקות יער שלא דורשות שום השקעות פרט להשקעה הראשונית.
כמובן שגם שיעורי אקולוגיה עבור הילדים נחוצים. אבל אני לא כל כך רוצה לדרוש זאת כי גם בחלום אני נשארת ריאליסטית ומבינה היטב מי הולך לחבר את ספרי הלימוד בסופו של דבר, אז עדיף להשאיר את הנושא למשפחה.
החדרת תרבות הקשר עם הצמחיים לחיים העירוניים מתוארת יפה בספר של טליה שניידר "גן עדן בפתח הבית". יש הרבה פורומים וספרות בנושא. כל מה שחסר זה רצון של אנשים ושלטונות להתחיל ליישם את הרעיונות.
בפן הארצי, חייבים לעצור מייד את הפשע שבפרוייקט כריתת יערות להגנה מפני שריפות של קק"ל. היערות נהפכים לעצים מבודדים על קרקע שמתייבשת מהשמש ומתפרקת. העצים והקרקע הופכים להיות חשופים לשמש היוקדת ואין זה בריא כלל. כאשר העץ והאדמה סביבו לא מוגנים מהשמש בצל עצים ושיחים שנמצאים סביבם הם מאבדים את היכולת לאגור מים בשורשים בתקופת הקיץ, לא מסוגלים להשקות את עצמם, בעוד שיער בריא גם משקה את עצמו וגם ממלא את שכבת האקוויפר.
יתרה מזאת, לאור מצב המים הקשה בישראל אנחנו חייבים לנטוע כמה שיותר יערות. ממש לא מזמן, לפני כ15 שנה ישראל הייתה הראשונה מבין מדינות העולם בשיקום היערות בשטחה. כמה חבל שעל רקע תהליכי ההשמדה העצמית הרבים והמגוונים שאנו מבצעים גם מגמה חיובית זו התחלפה בהרס.
כיום, בזמן שבשאר העולם מתעוררת ההבנה בנחיצות שיקום היערות על כוכב הלכת שלנו, קק"ל הופכת את הארץ לשממה כדי למנוע שריפות.

כעת אביא מספר דוגמאות ממאמרים וכתבות המוכיחות את המגמה בעולם:

1. קניה. בקניה הלכה לעולמה זוכת פרס נובל לשלום לשנת 2004 ואנגרי מאטאיי שהקדישה את חייה לשמירה על איכות הסביבה ויסדה את תנועת הגרינבלט (החגורה הירוקה). דובר התנועה מסר כי מאטאיי, בת 71, נלחמה בסרטן זמן ארוך.
ואנגרי היא האישה האפריקאית שחורת העור הראשונה שזכתה בפרס כה מוערך. את "גרינבלט" היא יסדה בשנת 1977 במטרה של פוליטיקה אקטיבית של נטיעת יערות בארצות במרחב יבשת אפריקה, יצירת סביבת מחייה למינים נכחדים ויצירת משרות עבודה לנשים והגברת חשיבותן בקהילה. משנת 1977, מאטאיי ותלמידיה נטעו כ40 מיליון עצים.
( http://www.itar-tass.com/c11/233497.html)

2. אתיופיה. אתיופיה היא מדינה עם טריטוריה ענקית הנמצאת בקצה יבשת אפריקה, אך היא אחת המדינות העניות בעולם דבר שמגביר את הבעיות האקולוגיות החמורות הקיימות בה. בתחילת המאה ה-21 נמדד כי במהלך חמישים השנים האחרונות ירד אחוז היערות המכסים את שטחה מ60% לפחות מ3%. בכל שנה אתיופיה מאבדת 1400 קמ"R צשל יערות טבעיים. אלפי זנים של בעלי חיים, ביניהם גם זנים יחודיים לאזור זה כגון הזאב החבשי ובבון זנבי נמצאים בסכנת הכחדה.
המשימה: לשקם בדחיפות את יערות אתיופיה.
במטרה לפרוץ את מעגל העוני (השמדת היערות- הדללות הקרקע- בצורת- רעב), אזרחית שוויץ אירן פפיסטר-אאורי (זוכת פרס Terre de Femmes – אדמה של נשים לשנת 2009), יצרה בשנת 2000 את האגודה "אתיופיה הירוקה" שלקח על עצמו כמטרה את שיקום היערות באתיופיה. לאחר שנבנו חמישה סכרים המספקים מערכת השקיה לשדות והמשקמים את יכולת הקרקע לאגור מים, האגודה החלה במבצע נטיעות עם למעלה ממיליון עצים באזור נהר החידקל. במקביל, אירן ובעלה עובדים על הסבת תשומת ליבם של בעלי צהתפקידים האדמיניסטרטיביים לבעיות האקולוגיות, ומציעים פתרונות ארוכי טווח לתושבים שהתפתחות אקונומית היא המפתח להישרדותם.
החל משנת 2009 אגודת Yves Rocher החליטה לתמוך ב"אתיופיה הירוקה" והתחייבה לסיוע כלכלי בנטיעת 210,000 עצים. כיום האגודה מציבה יעד חדש- 5,710,000 עצים.
(http://www.yves-rocher-fondation.org/ru/ru/plant_for_the_planet/actions/ethiopia)

3. UNEP (התוכנית הסביבתית של האו"ם) שמה לב כי מדינות רבות לקחו על עצמן משימות קונקרטיות לשיקום מצב היערות על פני כדור הארץ וכבר התחילו לדווח על ביצוען. כך באתיופיה נשתלו למעלה מ700 מיליון עצים, במקסיקו 217 מיליון, בטורקיה 150 מיליון, בקובה 96 מיליון, ברואנדה 50 מיליון, בקוריאה 43 מיליון, בטוניס 21 מיליון, במרוקו 20 מיליון ו16 מיליון בברזיל. UNEP מצפה כי בקרוב יגיעו דיווחים גם מגואטמלה, סין וספרד. כמו כן, מתוכננת נטיעה של 80 מיליון עצים באינדונזיה במהלך הכנס לשינוי אקלים הבינלאומי שייערך שם.
(http://www.unepcom.ru/globenv.html?start=28)

4. ארגון ה WWF ברוסיה, מתכנן נטיעה של מיליון שתילי אורנים ואשוחים באזור ארחנגלסק בשנת 2012. לפי מנהלת פרוייקט היערות של האגודה ברוסיה, ילנה קוליקובה: "בשנה שעברה במסגרת הפרוייקט ובתמיכה של אגודת Yves Rocher ומתנדבים של האגודה, ננטעו 200 אלף שתילי אורנים ואשוחים בני שנתיים-שלוש. השנה בכוונתינו לשתול קרוב למיליון עצים באזורים שנפגעו משריפות בשנים האחרונות." בנוסף, השנה לראשונה גם פרוייקט "אקה" ינטעו שתילים בעזרת מתנדבי התנועה. "השנה אנחנו נעביר את השתילים שנבטו אצלנו לפני שנתיים ליערות. אנו עושים זאת בפעם הראשונה ומקווים להעביר כ50 אלף שתילים מאזורי הגידול ליערות."- ילנה גורוחובה, דוברת התנועה.
המארגנים מקווים כי המתנדבים יתאספו בכ-50 מוקדים ברחבי המדינה.
(http://ria.ru/nature/20120329/609245392.html)


כל פיסת קרקע חשופה צריכה להפוך להיות ביתם של כמה שיותר חיים. רק כך יש תקווה לצאת ממעגל הרעב המקולל.



היער הוא הפתרון להצלת כדור הארץ. היער עומד בבסיס המערכת שמאפשרת את חיינו וכל עץ ועץ הוא כלי עיקרי במערכת הזאת. למערכת חלקים רבים מאוד- מסמרים, ברגים וקרשים שכל אחד מהם הוא אלמנט קטן מעולם החי שסובב אותנו אך העץ הוא החשוב שבהם. וכלי זה משפיע על כל המערכת לא רק בפן החומרי אלא גם בפן המנטלי והאנרגטי.

לאור כל זאת., אחריות אדירה על עתיד האנושות כולה מוטלת על בעלי הקרקעות. וככל ששטח הקרקעות גדל גדלה גם האחריות. אחראיותו של כל עובד אדמה לנצל את הקרקע שלרשותו באופן נכון ויעיל. במיוחד היהודי שבידיו חלק מאדמת ארץ ישראל. בלתי אפשרי להמשיך להתייחס לקרקע שנושאת חיים (בינתיים) אך ורק כאל מקור לניצול והתעשרות. כל אדם שעובד באדמה צריך לזכור כי הוא חייב גם להחזיר לאדמה מה שלקח ממנה, על מנת שהיא תמשיך להצמיח. האדמה היא הבית של כל היצורים החיים וכדי שהיא תמשיך להיות אי אפשר לסלק חלק מדיירי הדירה. אני לא ברורה?

במשך 7 שנים אני עוקבת אחריהתכנון וההתפתחות של האזורים השוממים באזור גוש שילה על ידי מתיישבים-חקלאים. בהקמת מטעים פרטיים של גפנים בכל רחבי האזור הם יוצרים שטחים גדולים של גידולים לא מגוונים ותוחמים את השטחים בגדרות. בין המטעים הפרטיים אין מעברים, אין שבילים, אין מחיצות של צמחי בר... כל השטחים האלה עברו הדברות בחומרים רעילים וכל צמחייה מהשונה מגפנים תעוקר ותסולק. מראה נדיר מאוד הוא מטע שבגבולותיו נטועים ברושים והמטע כולל סוג נוסף של גידולים (רימונים או זיתים). האם אזור זה יהיה בריא אקולוגית? חד משמעית- לא.
והרי לא צריך לגלות שום אמריקה כדי לבנות שטח חקלאי בימינו. מספיק להתבונן באזורי חקלאות ישנים בצפון הארץ. שם הגדרות מורכבות מברושים, מליה אזדרחת, אלונים ופיסטוקים. שם לאורך הגדר נמצא שביל מעבר למטיילים הולכי רגל.

נכון, צריך להיות מומחה אמיתי ביצירה מהחי כדי ליצור גדרות חיות מארזים, ברושים ולבנה כמו שעשה רוני לוי במושב שעל שהוכר לרבים בזכותו. אז למה לא ללמוד מניסיון של אחרים? במיוחד מניסיונו של חקלאי מנוסה שהצליח לאחד כמה תחומי פעילות- בוסתנים לשיווק פירות, חלקות פירות יער לקטיף עצמי, קמפינג ויערות. בשדותיו של רוני יש כוורות דוורים, הציפורים מזמרות מבין עצי הארז והברושים, פורחים עצי פרי שונים... בבוסתנים שלו מעורבבים עצי פרי שונים- דובדבנים מתוקים וחמוצים לצד פירות יער, שזיפים לצד עצי קיווי ונקטרינות לצד תאנים ועצי תות. הבוסתנים תעשיתיים לגמרי על אף שזה לא קרוב כלל לשיטת הבדלת המינים המקובלת! את חלקות היער מסביב לגידולים המרובים שלו נטע רוני במו ידיו, ובבעלותו גם חממות בהן הוא מגדל זנים ייחודיים רבים. מסביב למושב שעל ולמטעים שלו נטועים גקטרים של אורנים, ברושים, ארזים ועצי לבנה. רוני הוא הספק העיקרי של שתילי ארזים בישראל. האם אפשר לקרוא לרוני חקלאי בור?
רק תחשבו איזה טיולים וקמפינגים היה אפשר לעשות באזור שילה בשביל כל תושבי הארץ אם האזור כולו לא יהפוך בקרוב למטעים פרטיים ומגודרים של גפנים עם עצי זית בודדים ביניהם, ללא שום שביל מעבר. למה לא לכלול שבילים להולכי רגל ורוכבי אופניים בין הנחלות בתחילת התכנון? למה הבעלים הצעירים לא מגדרים את נחלותיהם במיני עצי יער שלא דורשים השקייה וטיפול? למה אלה שעובדים את האדמה לא יכולים להשאיר 10% מהקרקע לא נגועה כדי לדאוג לבריאותה של הקרקע ולטובת העולם ושאר האנשים שאינם מחזיקים קרקעות בבעלותם?

חלקות עצי יער לאורך המטעים עם שבילים ביניהם יהפכו שטח של קרקע חקלאית בלבד לאזור המתאים גם לתיור ולפעילות ספורטיבית וימשוך תיירים לאזור. גדרות חיות וחלקות עצי יער בגבולות יתנו מקום מחייה לציפורים, חיות וחרקים שישמרו לפחות באופן חלקי את האיזון האקולוגי הטבעי, ויאפשר שיקום חלקי של תהליכים אקולוגיים נורמטיביים. גדרות חיות מעצי יער שינטעו בחכמה יסייעו לשיקום הקרקעות, ניקיון שכוות האקוויפר מחלק מהרעלים שהצטברו זה, תרומה לבריאות הכללית והגבלת החרקים. בשביל המטעים עצמם הם הוו גדר שתעצור רוחות וחולות שהיו יכולים לפגוע במטעים. כל הרעיונות האלהנ לא שייכים לי. הם מוצאים לפועל על ידי קבוצות קטנות של אנטוזיאסטים בישראל. מוצאים לפועל בהצלחה ומביאים רווחים כספיים.
אז למה כתבות רבות כגון זאת לא משפיעות והבעיה רק ממשיכה ומחמירה?

בכל העולם כמות החרקים הולכת וקטנה. כתוצאה מכך יורדת כמות הפירות מדי שנה- תפוחים, תות שדה וכו'. והמחירים עולים.
מי אוהב חרקים? רב האנשים מתעצבנים מהם. אך בכל זאת בלעדיהם לא היו לנו מיני מאכל כגון תפוחים, אבטיחים ודלעות. על אף שרק חלק מועט מכל הגידולים התעשייתים מופרה בהכרח על ידי דבורים, פרפרים וחרקים אחרים, כמעט שלושה רבעים מכלל הצמחים מושפעים לטובה מהפרייה על ידם ובכלל זה כמעט כל הפירות, הירקות והתבלינים. כמו כן, תותים, אגסים ודובדבנים בתור דוגמא, מניבים כמות פחותה באופן משמעותי של פירות כאשר הם גדלים באזור ממועט בחרקים. מספרם של החרקים קטן מדי שנה- הם סובלים מהשימוש ההולך וגדל בדשנים וחומרי הדברה. בנוסף, מקום מחייתם של החרקים- השיחים והעצים נכרתים והופכים לשדות חרושים, כך שהחרקים והחיות שנהגו להתגורר שם נותרו ללא מקום מחסה.
אם תשאלו אותי, 15-20% מכל שטח חקלאי צריך להיות מנוצל לליווי עצי יער חכם. בתנאי שהנטיעות יהיו חכמות בעל החלקה לא רק שלא יפסיד מאי ניצול, לכאורה, של השטח ואפילו ירוויח. מספר עצי יער ישפר בצורה ניכרת את איכות הקרקע, יגדילו את התנובה ויקטינו את כמות המחלות והמזיקים. על ההשפעה הטובה של עצי היער לעולם ולאנושות אני חושבת שאמרתי כבר מספיק.
כמות האנשים שמוכנים להשקיע מכוחם, זמנם וכספם בפריחת הארץ, אם אין זה מקצועם, מעטה מאוד בימינו. המשיכה ליצירה מחומר חי הוחלפה אצל רבים במשחקים וירטואליים. אבל המצב שבו מי שקיים אצלו הרצון, אין לוט נגישות לאדמה, לזכות הטבעית של כל אדם- לשתף פעולה עם העולם, ליצור חיים ולשקם את הפגיעה שספג העולם בעקבות פעילות האדם- זהו מצב שצריך להיות מטופל בהקדם.
כמובן שישנם פרוייקטים בודדים שעוסקים בזה. אחד מהם ממוקם בפסגת זאב, כאשר המועצה המקומית משכירה לאנשים חלקים של שטחים ריקים בהם התושבים מורשים לשתול פירות וירקות. וכדי שזה יהיה מושלם צריך לשתול גם בוסתנים ויערות. כל עיר חייבת להגדיר שטח ירוק, ובחלקים ממנו לאפשר לתושבים לשתול מה שליבם חפץ.
אני אומר זאת שוב. אנשים כאלה מעטים מאוד. המדינה שולטת בכל הקרקעות, ואינ ה מאפשרת שום שימוש בשטחים ענקיים ולא מנוצלים, עד ששבטים של ערבים ובדואים משתלטים עליהם.


העולם מלא בפחד ובחרדה של צמחיפם שמושמדים בידי האדם. הם נשרפים, נכרתים, מורעלים... במלחמה של האדם נגד העולם בו הוא חי באופן מובהק מנצח האדם. העולם החי גוסס. אך האנושות לא מבינה שניצחון במלחמה הזאת מביא בסופו של דבר גם לגסיסת האנושות. האדם לא יכול להתקיים בחלל לאחר שהרס את כל המכשירים שסיפקו לו תנאי קיום. אבל בינתיים אנו חוגגים את נצחוננו באווירה של כאב, פחד וגסיסה של העולם שלנו.
אף אחד, אף אדם בכוחות עצמו, לא יכול לרפא, לתקן ולהציל את העולם. אבל כל אדם יכול לקחת אחריות על אזור קטן מעולמנו ולהגן עליו. להפוך את האזור הספציפי הזה לאי חי, בריא, מלבלב ומאושר שיצור אווירה של הרמוניה, בריאות ואהבה לאדם. את האי ניתן יהיה לחלוק עם אנשים אחרים ולאפשר להם גם לחוות אווירה זו. לעזור להם לנוח ולהתנקות מהאווירה הנגטיבית בשאר העולם. ואם אזורים כאלה יהו רבים? אם איים של אהבה, יחס הדדי ושיתוף פעולה ינבטו במקומות שונים בעולם, מקשרים בין אנשים שונים? הרקע המנטלי והאנרגטי המשותף של העולם בו כוטלנו חיים יתחיל להשתנות לטובה. לאדם ולעולם תהיה תקווה לעתיד. לעתיד טוב.

"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי."
מסילת ישרים, רבי משה חיים לוצאטו רמח"ל.


Оригинал по-русски
Tags: hebrew
Subscribe

  • ПОСЛЕ не означает ВСЛЕДСТВИЕ....

    Избыточная смертность молодых мужчин после вак- от к19 Maksim Ryžkov 2 ч. · Австрия. Смертность (накопительным итогом с начала года) в…

  • побочки от бустера. FDA

    Интересно, на что рассчитывал наш минздрав, практически сделав невозможным регистрацию побочки на бустере?! Что им дал этот месяц -два сокрытия…

  • Eстественный иммунитет или укол?

    Где можно ознакомиться с информацией про то, что "естественный иммунитет доказано в разы лучше прививочного"? Огромная подборка…

  • Post a new comment

    Error

    Comments allowed for friends only

    Anonymous comments are disabled in this journal

    default userpic

    Your reply will be screened

  • 0 comments